|
|
היי, כאן דרור גלוברמן עם Skip intro על חדשנות, טכנולוגיה, ואתם. השבוע:
1. הציונים עלו ב-18%. ואז הגיע המבחן בלי AI.
2. אם גם ככה יש AI, למה אני צריך לדעת את כל זה?
3. ניו יורק הולכת הפוך: 600 אלף תלמידים הופרדו מה-AI.
4. רק רכבת ישראל יכולה לעשות צעד מטופש כל כך.
5. רובוט מהיר מיוסיין בולט? בשביל מה?
|
|
|
התלמידים הסינים עושים לנו בית ספר: הציונים שלהם עלו ב-18% בשנתיים וחצי האחרונות. וקבלו את זה: זמן ההכנה של השיעורים ירד בשליש!
המחקר לקח אותם אחר כך לבחינה ללא גישה לבינה מלאכותית, ואכן צדקתם - הציונים של אותם תלמידים ירדו ב-20%. בקיצור, העצלות המטא-קוגניטיבית - כך קוראים לזה - כאן איתנו. הטכנולוגיה גובה את מחירה הקבוע: מייצרת תלות מצד אחד, וציפיות שלי ושל הסביבה להצלחות קלות.
|
|
זה מחקר ענק שהתפרס על פני 27 אלף תלמידים. מלחיץ? אולי. אבל מה זה אומר?
|
|
|
מכירים חברים שיהנו מהניוזלטר? שלחו להם גם
|
|
|
|
שעון-מחשב קסיו היה אקססורי מתבקש לכל ילד חנון בשכבה שלי. איך התרגשתי כשקיבלתי.
כל הלילה הכפלתי וחילקתי עם הכפתורי-סיכה האלה. מי דמיין אז שבעתיד יצפו אותו זהב כדי שמקועקעים עם גופיות עד המותן ירגישו בטרנד. ורק אילן מהכיתה התעקש לחשב בראש, כדי ״לחדד את המוח״. היום פרופ׳ גרונאו הוא סגן דיקן מדעי המחשב ברייכמן, שבה אני בקושי מרצה מן השורה. כנראה עבד לו.
|
|
|
אבל האם כפל וחילוק זו באמת מיומנות שאנחנו צריכים לשמר? יכולת לסכם חומרים ארוכים? לתרגם בין שפות? כי לעלות לירושלים ברגל - מה שאבות אבותיי בטח עשו - כבר לא צריך. וגם לא לזכור את כל מספרי הטלפון והרחובות בגבעתיים.
אז על אילו מיומנויות אנחנו מסכימים לוותר כדי לפנות זמן ומשאבים למשימות גבוהות יותר? מה חייבים לשמר, ועל מה נוותר בעל כורחנו?
כשקצב השינוי כל כך מהיר אין באמת זמן להבין ולמדוד מדעית את האימפקט האנושי של השימוש, או של הויתור עליו. בניו יורק החליטו: פוס משחק.
|
|
|
תלמידי ניו יורק חזרו עכשיו לכיתות - רק בלי גישה לבינה מלאכותית.
העירייה החליטה להקפיא את השימוש בכלים האלה לשנת לימודים אחת, מגיל שנתיים ועד כיתה ח׳. אלה 600 אלף תלמידים.
בתיכונים הולכים בכיוון ההפוך. כל תלמידי ט׳–י״ב יעברו השנה שיעורי AI ויוכלו להשתמש בכלים, אבל גם להם אסור להשתמש בצ׳טבוטים שמדמים חברות או תמיכה רגשית. עוד 50 אלף תלמידים ישתתפו בפיילוטים שיבדקו איך לשלב AI נכון.
גם על המורים הוטלו איסורים: מותר להם להשתמש בכלים מאושרים לתכנון שיעורים. אסור להם להשתמש ב-AI למתן ציונים, להערכת תלמידים, למעקב התנהגותי או לכתיבת תוכניות חינוך מיוחד.
למה?
הנימוק הרשמי הוא הרצון לשמור על קשר אנושי, למידה מעשית וחשיבה עצמאית, יחד עם הודאה שהמחקר על ילדים צעירים עדיין דל. מאמר ב-Journal of Medical Internet Research מציין שיש מעט מחקר איכותי על AI בחינוך עד כיתה ח׳, ושהתוצאות תלויות מאוד בגיל ובהקשר. הוא לא קובע שהוכח נזק, אבל מצביע בדיוק על החשש שהסינים גילו - העברת מאמץ קוגניטיבי לכלי (cognitive offloading), אצל תלמידים ומורים כאחד.
״תעשיית הטכנולוגיה רוצה שנאמין שחינוך מוקדם המבוסס על בינה מלאכותית הוא בלתי נמנע ואף הכרחי״ אמר ראש העיר זוהראן ממדאני. ״אנחנו לא רואים זאת כך״.
|
|
|
מצד שני, יש מדינות שעושות בדיוק את ההיפך. להכשיר כמה שיותר.
באיחוד האמירויות, שבה יש שר בינה מלאכותית כבר כעשר שנים, הפך AI למקצוע רשמי מגן ועד י״ב. סין מחייבת לפחות שמונה שעות AI בשנה, ואסטוניה נותנת לתלמידי תיכון בני 16–17 גישה לכלים עם דגש על חשיבה ביקורתית.
מה איתנו? אני הייתי רוצה גם וגם. ילדים שגדלים עם הידיעה העמוקה על יכולותיו של הכלי ורגילים להשתמש בהן כשנכון, באופן ביקורתי. באפריל הקרוב צפוי להתפרסם דו״ח המלצות מבוסס ראיות. מערכת החינוך הגדולה בארה״ב קנתה לעצמה דחיה של שנה כדי להגיד ״אנחנו לא יודעים״. השאלה האמיתית תיפתר כשהדו״ח יפורסם. או שלא.
|
|
מה שהחזיר אותי לתחבורה הציבורית אחרי שני עשורים של חרם היה דבר אחד: אפליקציית מוביט. כלומר, לא האוטובוסים או הרכבות, אלא המידע הנוח בזמן אמת שאיפשר בפעם הראשונה בישראל לחבר כמה מסלולים וכלי תחבורה שונים לכדי מסלול אחד ברור.
מוביט עשו את העבודה הקשה. אבל מי שהרוויח היה אני הנוסע; המרחב העירוני שחסך כלי רכב בפקק; וספקי התחבורה הציבורית שנהנו מהשימוש ומהכסף שלי.
ולכן קראתי בעצבים ובתדהמה על הניסיון של רכבת ישראל לסכל את אפליקציית בטר רייל, שמספקת את זמני הנסיעה בצורה נוחה יותר מהאפליקציה הבינונית של רכבת ישראל עצמה.
|
|
|
אז רכבת ישראל, זוזו הצידה.
כאזרח שמשתמש בשירותים שלכם ומממן אותם, אני דורש שתתנו למי שרוצה להשתמש בנתוני הרכבת. זה לא שלכם, זה שלי, של כולנו.
בטר רייל היא אפליקציה חינמית שקבוצת מתנדבים בנתה מעל לוחות הזמנים של הרכבת. בלי פרסומות, בלי מנוי, הקוד פתוח בגיטהאב. היא עושה בדיוק את מה שהאפליקציה הרשמית אמורה לעשות, רק מהר יותר ובלי להתעצבן.
ביוני פנתה אליהם ראש תחום מידע לנוסע ברכבת ודרשה שיפסיקו להשתמש בממשקי הנתונים. באוגוסט הגיע מכתב מעורכי דין: להוריד מיידית מהחנויות. הטענות - הפרת קניין רוחני על לוחות הזמנים, גישה לא מורשית, ונזק לשרתים בהיקף של מאות אלפי שקלים. המפתחים קוראים לזה בריונות. הרכבת לא מרחיבה, בגלל הליכים משפטיים. אבל הוכחות לטענות הללו אין.
לוח זמנים של רכבת ציבורית הוא לא קניין רוחני של אף אחד. הוא מידע ציבורי שמומן מכספי ציבור. אם מישהו בונה מעליו משהו טוב יותר, בחינם ובהתנדבות, התגובה הנכונה היא לפתוח לו API מסודר ולהגיד תודה. לא לשלוח עורך דין.
|
|
|
אור סגל שואל:
האם יש בכלל היגיון אמיתי לייצר רובוטים אנושיים? האם זה כיוון פרקטי שבאמת ישמש אותנו בעתיד בעולם ה-Physical AI, או שזה מבוי סתם ומוטב לנו להתמקד בעיצובים פונקציונליים שמותאמים נטו למשימה עצמה?״
אחלה שאלה. ויש לה כמה תשובות לא רעות.
- גוף האדם ובפרט היד האנושית היא באמת מכונה מופלאה. לא סתם היא תוצר אבולוציוני של מיליוני שנים. רק האגודל לבדו הוא כלי לפיתה מטורף שמשנה עולמות. מענף ועד צבת ועד סמארטפון.
- חבר כף יד לזרוע עם כוח ולגוף נייד ותקבל באמת מכונה סופר ורסטילית. ״טפס לראש ההר ותקטוף שם פרח״ - נשמע פשוט לאדם, אבל מערב המון סוגים של יכולות מוטוריות.
- אם אנחנו רוצים שרובוטים יבצעו משימות שהיום נמצאות בידי אנשים - במפעל, בחנות או בבית - נצטרך להתאים את הרובוטים לסביבה ולא להיפך. לפחות בינתיים. ברגע שרובוטים יעשו את הרוב, כבר יהיה הגיוני לבנות את הסביבה מחדש. ואז אפשר לעשות את זה סביב הצגה לאנשים (מטבח פתוח במסעדה) או סביב יעילות (מרלו״ג משמים אבל יעיל תפעולית וכלכלית).
- ואכן יש המון סוגים של רובוטים פונקציונליים שלא דומים לבני אדם. הם לא ויראליים כמו הומנואיד. ולכן אולי מרגיש שהם פחות חשובים או מתפתחים או נפוצים. זו טעות. מפעלים מלאים בהם.
- הומנואיד זה כלי עבודה שיווקי נהדר, אנושית, מסחרית ופוליטית. הוא מייצר רגשות שרובוטים שלא נראים כמו בן אדם לא מייצרים. זה תופס ויראלי אחלה. ולכן אתה שם אליהם יותר לב, מה שמגדיל את השוק, מה ששולח עוד חברות, מה שמייצר עוד רובוטים ועוד סרטונים ועוד תשומת לב וכך הלאה.
הרבה חברות מאמינות שהצורה הכמו אנושית מפחיתה את התנגדויות האנושיות. לדעתי זה הפוך.
במקרה הסיני, זה פרויקט תעמולתי לשמו. סין רוצה להדהד את עצמתה הטכנולוגית, וכרגע זה הדיבור וזאת הדרך.
יש לכם עוד שאלות? מוזמנים להשיב למייל הזה.
|
|
|
|
|
|
